תכנית רוחבית לפתיחת המשק לייבוא | חוק ההסדרים 2021

הרפורמה המוצעת תאפשר יבוא לישראל של מוצרים גם ללא בדיקת מכון התקנים. יבואנים יוכלו להסתפק בהצהרה כי המוצרים עומדים בתקני האיחוד האירופי. אך התכנית חסרה מערך פיקוח, גם אם בדיעבד, על הצהרות היבואנים ואינה מציעה מענה לפגיעה הצפויה בתעשייה הישראלית. 

על כן, יש להוסיף תיקונים וסייגים מהותיים להצעה בנוסח הקיים. יש להגדיר את מכון התקנים כגוף האחראי על הפיקוח על הצהרות היבואנים ולדחות את יישום הרפורמה עד להפעלתו התקינה של מערך הפיקוח.

עיקרי ההצעה

מכון התקנים הישראלי אחראי היום על פי חוק לקבוע תקינת מוצרים מותרים לשימוש במדינת ישראל ולבחון האם מוצרים שמיוצרים ומיובאים לישראל עומדים בתקנים אלה, כתנאי הכרחי למכירתם בישראל. המכון בודק את עמידות המוצרים, האם הם בטיחותיים, האם החומרים מהם הם עשויים עלולים לפגוע בבריאות ועוד.

על פי מסקנות של ועדות שבדקו את פעילות המכון, כמו ועדת לנג, התקינה של המכון מחמירה ביחס למקובל במדינות מערביות אחרות, הבדיקות בו אורכות זמן רב מאוד והוא מהווה חסם משמעותי ליבואנים הרשמיים ובפני יבוא מקביל, וכך פוגע בהורדת יוקר המחיה. מנגד, טוען המכון כי הבדיקות שהוא עורך הכרחיות על מנת לשמור על בריאותם ובטיחותם של אזרחי ישראל, וכי פגיעה בעבודתו תפגע בסופו של דבר בציבור.

על פי טיוטת חוק ההסדרים שפורסמה לציבור מתוכננת מהפיכה בתחום היבוא. על פי ההצעה, תבוטל התקינה הבלעדית של מכון התקנים, ויבוטל הצורך לעבור אישור של מכון התקנים כדי לייבא לישראל. מעתה, התקינה המקובלת באיחוד האירופי לגבי מוצרים שונים תהיה תקפה גם בישראל, ויבואן שירצה לייבא מוצרים לישראל, יצטרך רק להצהיר שהמוצרים שהוא מייבא עומדים בתקן של האיחוד ונמכרים באחת ממדינותיו, ולא יאלץ לעבור דרך בדיקות מכון התקנים.

אמנם, ישנן לא מעט בעיות באופן הפעולה הנוכחי של מכון התקנים, ונראה כי מודל הפעלתו אינו מקל על הניסיון להוזיל מוצרים. התקינה באיחוד האירופי, שמוצעת כתחליף לזו של מכון התקנים, נחשבת לטובה וראויה, ולכן עמידה בה אמורה להספיק על מנת לשמור על שלומם של אזרחי ישראל. כמו כן, מודל הפיקוח על פי הצהרה מקובל ומיושם בהצלחה בסקטורים שונים במדינות רבות.

יחד עם זאת, בתכנית כפי שהיא מוצעת יש מספר בעיות. ראשית, על מנת להבטיח שפיקוח על פי הצהרה יעבוד, ושהמוצרים המיובאים בישראל עומדים בתקינת האיחוד האירופי, יש צורך לדאוג לבדיקות מדגמיות שוטפות, לענישה ראויה במקרה הצורך, וליצירת הרתעה למניעת רמאויות. במדינות שפועלות במודל דומה, ובראשן ארה”ב, ישנו פיקוח בדיעבד וענישה כבדה. בפועל, מודל כזה לא מוצע בתכנית ואינו קיים כיום. שנית, הגדלת הייבוא לישראל עלולה לפגוע בצורה משמעותית בתעשייה הישראלית. למדינת ישראל ישנו אינטרס משמעותי בפיתוח התעשייה הישראלית לטובת כלל אזרחי ישראל, ועל כן הפגיעה האפשרית בה בעייתית ביותר, לבטח בתחומים בהם קיים אינטרס ציבורי להמשך פעילותה ושגשוגה.

צעדים אלטרנטיביים

• הסבת מכון התקנים למכון פיקוח 

יש להפוך את מכון התקנים לגוף שמטרתו היא פיקוח על הסחורה המיובאת לישראל, ביצוע בדיקות מדגמיות לסחורה שכזו וכו’. ישום מלא של תכנית הרפורמה לפני שההסבה תצא אל הפועל, במצב בו לא קיים גוף שיפקח על המוצרים, משמעותו הפקרה של בטיחות תושבי ישראל בשם שיקולי יוקר המחיה.

• יישום תכנית לפיתוח תעשייה הישראלית

התעשייה הישראלית הכרחית לכלכלה ולחברה. היא מספקת עבודה בשכר ובתנאים ראויים לחלק משמעותי מהאוכלוסייה, היא פרושה בצורה נרחבת בפריפריה, מאפשרת מגוון רחב של מקצועות ומיומנויות, והיא מסייעת לצמצום פערי הפריון בינינו לבין העולם המפותח ובתוך החברה פנימה. למדינת ישראל דרושה מדיניות תעשייתית מקיפה, שכוללת יעדים, תכנון לטווח רחוק, תמריצים כלכליים ועוד, בדומה לפעילות המרשימה ונושאת הפירות שהמדינה מיישמת בתמיכה בתעשיית ההייטק. יש לדרוש הקמת ועדה בינמשרדית שתגבש מדיניות כזו, ושתביא אותה לאישור הממשלה, כולל תקציב משמעותי.