ניתוח תקציב משרד הכלכלה והתעשייה | השלכות התקצוב החסר של הכשרות מקצועיות: אבטלה גבוהה ושכר נמוך

תקציר 

• האבטלה בישראל עומדת על 8.1%, שהינם כ-346 אלף מובטלים. שיעור האבטלה צפוי לרדת לכל היותר ל-6.4% עד סוף 2022, כמעט כפול משיעור האבטלה ערב המגפה.
• המשמעות: כ-200 אלף מובטלים זקוקים להכשרות והסבות מקצועיות בטווח הזמן הבינוני. עלות הכשרה של 200 אלף איש היא 3-4 מיליארד ש”ח.
• במסגרת אישור התקציב, ממשלת ישראל קבעה יעד להעלאת שיעור המועסקים בתעשיות טכנולוגיות מ-10% ל-15%. המשמעות היא כ-200,000 הסבות מקצועיות נוספות בחמש השנים הקרובות. גם כאן העלות המשוערת היא כ-4 מיליארד ש”ח.
• הממשלה אישרה גם שינוי מבני ברגולציה ובתפעול ההכשרה המקצועית למבוגרים, אך ללא תכנית סדורה להורדת האבטלה הקיימת ולעמידה ביעדי התעסוקה השאפתניים. בהתאם, בהצעת תקציב המדינה אין תקציב ייעודי לתכנית מקיפה שכזו. זאת, כאשר מלבד עודפי התקציב והתקציבים המובאים לאישור כעת, נדרשת תוספת של כ-3 מיליארד ש”ח שייפרסו בשנים 2023-2026.
• הכשרה מקצועית של מובטלים למקצועות הטכנולוגיים תוריד את האבטלה ותעלה את פריון העבודה במשק. מדובר על עליית תוצר דרמטית של עד 2% בכל שנה.

מה נדרש כעת?

בעקבות משבר הקורונה, הקצתה הממשלה סכום של 1.5 מיליארד ש”ח להכשרות מקצועיות, אך לא השכילה לייצר תכנית סדורה ורב-שנתית להכשרות והסבות אלו. כתוצאה מכך רק 39% מהתקציב נוצל. ראשית, יש לוודא כי התקציב שלא נוצל לתחום ההכשרות המקצועיות (כ-950 מיליון ש”ח) לא יקוצץ, ובשנת 2022 ימשיך לשרת את ייעודו המקורי. בנוסף, יש לדרוש שהממשלה תוביל אישור ותקצוב של תכנית סדורה להכשרות והסבות מקצועיות בהיקף רחב כבר בתחילת שנת 2022. לצורך כך, מלבד עודפי התקציב והתקציבים המובאים לאישור כעת, נדרשת תוספת של כ-3 מיליארד ש”ח שייפרסו בשנים 2023-2026.

הרקע לתקציב הנדרש

המשבר הכלכלי שאליו נקלעה ישראל בעקבות מגפת הקורונה, מתאפיין בראש ובראשונה באבטלה גבוהה. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מחודש אוגוסט האחרון, שיעור האבטלה בישראל כיום עומד על 8.1% מכוח העבודה. אם נתרגם נתון זה למספרים, מדובר ב-346.7 אלף איש. 200 אלף מתוכם הצטרפו למעגל האבטלה בתקופת הקורונה, שלפניה עמד שיעור האבטלה במשק על 3.4% בלבד. הגידול באבטלה הוא הסממן המובהק של המיתון במשק ודורש טיפול מיידי הן בהעלאה מחודשת של קצבאות האבטלה (שקוצצו ביוני האחרון) והן בהכשרות מקצועיות למובטלים ולמועמדים להסבת מקצוע. חשוב לציין כי על אף שהאבטלה שבה למספרים חד-ספרתיים היא לא צפויה לחזור בקרוב למימדיה הנמוכים טרם מגפת הקורונה. על פי בנק ישראל אנו צפויים להתייצב על 6.4% בטווח הזמן הבינוני, משמע כ-273 אלף מובטלים.

הפער אל מול התקציב הנדרש

המהלומה שספג שוק התעסוקה כתוצאה ממשבר הקורונה לא פגעה בכל חלקיו במידה שווה. מקצועות מסוימים – כמו תעופה, תיירות ומלצרות – נפגעו אנושות, לעומתם אחרים – וביניהם תעשיית ההייטק ותחומי טכנולוגיה שונים – עלו כפרחו.

באופן טבעי, האפשרות של הסבה מקצועית עולה כפתרון לדואליות זו של שוק העבודה אל מול המספר הגבוה של מובטלים. הסבה שכזו, יש לקוות, תוכל לאפשר לרבים ממובטלי הקורונה לעבוד בתחומים שיש בהם היצע תעסוקתי נרחב יחסית. הסבה כזו, ובייחוד לתחומי הטכנולוגיה, דורשת הכשרה משמעותית של 500 שעות ומעלה. בהנחה שעלות הכשרה מקצועית נעה בין 15,000-20,000 ש”ח, הרי שהסבה של 200,000 מובטלים למקצועות המתאפיינים באפשרויות תעסוקה נרחבות יותר ובפריון גבוה יותר (כגון מקצועות בתעשיית ההיי-טק, אך גם בתעשייה הכללית כמו עיבוד שבבי) תעלה בין 3-4 מיליארד ש”ח. אלו הן רק עלויות הבסיס, שאינן כוללות הסבה של עשרות אלפי אנשים נוספים המועסקים כיום במקצועות בעלי פריון נמוך ומעוניינים לשפר את כושר השתכרותם, או הכשרות ארוכות טווח מהסוג שהנדסאים וטכנאים, למשל, נדרשים להם.

הצורך ביצירת תכנית מתוקצבת להכשרות מקצועיות מתחדד לאור היעד שהגדירה הממשלה (כפי שנקבע בהצעת התקציב שהוגשה לאישורה ב-1 באוגוסט) להעלות את מספר המועסקים בתעשיות הטכנולוגיה העילית מ-10% ל-15% מהמועסקים במשק בחמש השנים הקרובות. עמידה ביעד זה כרוכה בהסבה תוך חמש שנים של 200,000 עובדים נוספים, המועסקים כיום במשרות אחרות במשק, לתחומי הטכנולוגיה ולתחומים תומכי טכנולוגיה. גם כאן העלויות מוערכות בלפחות 4 מיליארד ש”ח למשך 5 שנים.

מה הוקצב בפועל להכשרה מקצועית?

בשנים 2020-2021 הוקצו1.5  מיליארד ש”ח להכשרות מקצועיות לתקופת הקורונה, במסגרת ‘קופסה’ ייעודית שהוקמה לשם כך. בשנה וחצי האחרונות, למרות הקמה של מנהלת ייעודית להכשרות במשרד האוצר (שפורקה על ידי הממשלה החדשה), לא נעשתה תוכנית ארוכת טווח לשימוש בתקציב זה, ורובו לא נוצל. בפועל הוצאו עד היום, כשנה וחצי מפרוץ הקורונה, רק 39% מסכום זה, כלומר, 588 מיליון ש”ח. מדובר בתקציב המאפשר הכשרה של כ-30 אלף עובדים בלבד – מספר נמוך בהרבה מהנדרש, לאור העובדה שבשיא הסגרים הגיע מספר המובטלים לכמיליון איש. סכום זה הוקצה בחלקו להכשרות למקצועות התוכנה של רשות החדשנות, ובחלקו להכשרות שבוצעו על ידי מעסיקים.

בתקציב 2022 קופסת התקציב לקורונה לא תוארך לכלל משרדי הממשלה, ולא ברור מה ייעשה, אם בכלל, בעודפי התקציב של הקופסה שיועדה להכשרות מקצועיות. למעשה בכך קופסת הקורונה תסתיים מבלי שנעשו פעולות הכשרה נרחבות ומבלי שנעשתה תכנית ממשלתית להרחבת ההכשרה המקצועית לצמצום האבטלה.

בתקציב 2022 (כלל תקציב 36 תכנית 44) התקציב המיועד להכשרה מקצועית למבוגרים עומד על כ-1.18 מיליארד ש”ח. תקציב זה כולל הכשרת הנדסאים ומקצועות נוספים שאינם כלולים בהכשרה וההסבה המקצועית הנדרשת לטיפול במובטלי הקורונה ועמידה ביעדי התעסוקה של הממשלה.

הנזק מחוסר התכנון והתקצוב של הכשרה מקצועית

הכשרות מקצועיות בתקופה של אבטלה גואה תורמות למשק פעמיים – ראשית, הן מסייעות לקצר את תקופת האבטלה של מובטלים, ושנית, הן מעבירות עובדים מתחומים בעלי פריון עבודה נמוך לתחומים בעלי פריון גבוה.

בהיעדר תכנית כוללת להכשרה מקצועית של מובטלי הקורונה, לפי תחזית בנק ישראל שנה מהיום האבטלה תעמוד על 6.4% וייתכן שאף מעבר לכך. לעומת זאת, אם היתה תכנית שכזו היא היתה תורמת לחזרתם לעבודה בפריון גבוה של כ-200,000 איש.

על פי מחקרים בעולם, התשואה להכשרות מקצועיות יכולה להגיע ל 13%-22%. כלומר, מדובר בהשקעה בעלת תשואה גבוהה מאוד. חזרתם המוקדמת לעבודה בפריון גבוה של 200,000 מובטלים תביא להעלאת הכנסתם של העובדים, לצמצום הפערים החברתיים, לגידול בתפוקה של התעשייה הישראלית ובהכנסות המדינה ממסים.

אולם כדי להשיג זאת ולעמוד ביעדי הממשלה, יש לקבוע יעד ארוך טווח להכשרה מקצועית נרחבת במשק אליו יוצמדו תקציבים משמעותיים של 4 מיליארד ש”ח בחמש השנים הקרובות. זו השקעה כדאית כלכלית הן ברמת הפרט והן ברמת המדינה.

תיקצוב ‘מדיניות פעילה בשוק העבודה’ בינ”ל

חוסר התקצוב של ההכשרה המקצועית הינה חלק מהתעלמות ארוכת שנים של ממשלות ישראל מתכנון ויישום תכניות עומק בתחום התעסוקה. ניתן לראות זאת באופן בולט כאשר משווים את התיקצוב הניתן בישראל לשלל הפעולות הנמצאות תחת הכותרת של ‘מדיניות פעילה בשוק העבודה’ (Active Labor Market Policy).

מדיניות זו  כוללת בין היתר הכשרות מקצועיות, סבסוד מעונות יום, מענק עבודה (מס הכנסה שלילי) והטבות אחרות לעידוד תעסוקה איכותית. אולם למרות שאין חולק בדבר חשיבותן, בישראל שיעור ההוצאה על ALMP נמוך באופן ניכר בהשוואה למדינות ה-OECD: הוצאה של כ-0.15% מהתוצר לעומת הוצאה ממוצעת של כ-0.5% במדינות ה-OECD. מדינות אחרות, כמו דנמרק, אף מתקרבות לאחוז תוצר. כלומר, רק על מנת להגיע לממוצע ה-OECD, שהוא כשלעצמו אינו בהכרח מספק את הצרכים החברתיים-כלכליים של ישראל, על ישראל להשקיע עוד 550 מיליון ש”ח בשנה בכלי מדיניות אלו.

מה נדרש לעשות?

1) יש לדרוש כי הכספים שטרם נוצלו מקופסת הקורונה להכשרות מקצועיות (כ-950 מיליון ש”ח) יועברו לתקציב 2022 ו-2023 בעודפים. כך יהיה מקור תקציבי ראשוני לתכנית רב שנתית להכשרות מקצועיות והסבות מקצועיות.

2) יש לדרוש ממשרד הכלכלה וממשרד האוצר להביא לממשלה לאישור בתחילת שנת 2022, תכנית מתוקצבת להכשרות מקצועיות והסבות מקצועיות של כ-200,000 איש בתוך חמש שנים למקצועות טכנולוגיים ועתירי פריון. לשם כך יש לקבוע תקציב תוספתי רב-שנתי ויעדים ברורים לסוגי ההכשרות, המוסדות שיבצעו אותן ורמתן הנדרשת.

3) מעבר לכך, יש לייצר מתווה רב-שנתי (מגובה החלטת ממשלה) ליצירת תכנית ממשלתית למעורבות בשוק העבודה אשר תגובה בהגדלת תקציב הבסיס למעורבות ממשלתית בשוק העבודה, כך שלכל הפחות ישתווה לממוצע ה-OECD.