ממונופול לפתיחות | כיצד להגדיל את חופש הבחירה בנישואין וגירושין בישראל || תני פרנק

///שוויון אזרחי
pdf מלא

על מנת להינשא, נאלצים זוגות רבים לעזוב את ישראל, לעבור הליך משפיל לבירור יהדותם או פשוט לקבל תכתיבים של ממסד שאינו מבטא את השקפת עולמם. כדי להתגרש, תלויות נשים בנכונות בעליהן לתת להן גט במסגרת טקס שפמיניזם ושוויון רחוקים ממנו מרחק שנות אור. מדוע מצב עניינים זה מנוגד לתמצית מהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – ומהי הדרך המוצלחת ביותר לשנותו אחת ולתמיד?

נישואין וגירושין בישראל נתונים למונופול דתי עוד מימי קום המדינה. מסמך הסטטוס קוו המפורסם של בן-גוריון היה הבסיס להכפפת דיני האישות האזרחיים בארץ להלכה, ומאז הופקדו סמכויות הרישום לנישואין בידי הרבנות הראשית והמועצות הדתיות וסמכות סיום הליך הגירושין בידי בתי הדין הרבניים. מצב עניינים זה נוגד את חזונה היהודי של הציונות, בכך שהוא מצמצם את היהדות למובן חרדי-דתי שאיננו מאפשר התחדשות וביטוי יהודי לאומי במובנו הרחב.

המונופול החרדי-דתי על נישואין וגירושין מגביל את חירותם של כלל אזרחי ישראל, יהודים ולא-יהודים כאחד. הוא מביא לכך שזוגות רבים אינם יכולים להתחתן במדינתם ונאלצים להירשם לנישואין במדינות זרות, או לחלופין להסתפק במעמד של ידועים בציבור המקנה להם את רוב הזכויות המשפטיות שיש לזוגות נשואים, אך כרוך בביורוקרטיה מסורבלת ואינו מוכר במדינות זרות. זוגות אשר מעוניינים להתחתן דרך הרבנות נאלצים לעתים להוכיח את יהדותם במסגרת הליך מסובך, מה שיוצר אנטגוניזם בקרב חלקים לא מבוטלים בציבור כלפי הממסד הדתי, מביא להעמקת השסע הדתי-חילוני ובכך פוגע בסולידריות החברתית בישראל. גם מי שיהדותם אינה מוטלת בספק מבחינת הרבנות מחויבים לעבור טקסים דתיים הכפופים לפסיקה הלכתית חרדית, ואינם יכולים לקיים טקסי חתונה המביאים לידי ביטוי את אורח חייהם או השקפת עולמם. המונופול של הרבנות על הגירושין, שעשוי לבוא לידי ביטוי בהתניית ההליך במתן גט, הופך נשים רבות למסורבות גט פוטנציאליות. כך מיוצר בחסות המדינה מצב בעייתי במיוחד, שבו נשים אינן יכולות להשתחרר מכבלי נישואיהן מסיבות דתיות.

נייר מדיניות זה מבקש להתמודד עם בעיית הסמכות הבלעדית הניתנת למוסדות דתיים על דיני האישות בישראל. מטרת המדיניות המוצעת בו היא להביא להגברת חופש הדת של אזרחי ישראל באמצעות פירוק המונופול הניתן לרבנות ולבתי הדין הרבניים במדינה על נישואין וגירושין.

בנייר נבדקו חלופות שונות לפתרון הבעיה: שימור המצב הנוכחי, מתוך מודעות לכך שתופעת הנישואין מחוץ לרבנות מצויה במגמת צמיחה; יצירת מרשם מסודר ואחיד לידועים בציבור, שיחזק מוסד זה כאלטרנטיבה לרישום הנישואין ברבנות; פתרון “ברית הזוגיות”, שלפיו יוקם מסלול לרישום אזרחי לנישואין במקביל לשמירה על מונופול הרבנות על נישואין דתיים; יצירת פיתרון רב-מסלולי, שיאפשר חופש דת ובחירה גם במסלול הדתי, לצד קיומו של מסלול אזרחי; ולבסוף, ביטול הרישום הדתי לנישואין והחלת נישואין אזרחיים לכול.

לאחר בחינת המידה שבה עומדות החלופות ביעדים כגון צמצום הפגיעה בפרטים, שמירה על ממלכתיות והגברת חופש הדת ובשיקולים מעשיים כמו ישימות פוליטית (בהינתן מצב של קואליציית מרכז-שמאל שעשויה לכלול מפלגות חרדיות המתנגדות למטרת המדיניות), ממליץ נייר זה לבחור בחלופת ריבוי המסלולים. חלופה זו מציעה לתקן את החוק הקיים, ולהנהיג אפשרות של רישום אזרחי לנישואין, לצד אפשרות לרישום דתי מגוון ופלורליסטי. זוגות שיבחרו ברישום דתי יוכלו לבחור בית דין דתי שבמסגרתו יערכו את טקס הנישואין, ואם יש צורך בכך גם את הליך הגירושין. זוגות שיבחרו ברישום אזרחי יוכלו להינשא ובמידת הצורך, גם להתגרש במסגרתו. פיתרון זה יסייע להגברת חופש הדת בישראל ויתרום לחיזוק צביונה כמדינה יהודית ודמוקרטית, כך שכל אישה ואיש יוכלו לחיות בה כרצונם ולממש באין מפריע את זהותם האישית, הדתית, התרבותית והלאומית.

כתיבה: תני פרנק | הנחייה: טל ויינטראוב ועמית בן-צור | עריכה: ניר רייזלר | קוראים חיצוניים: עו”ד סמדר דקל נעים, עו”ד עינת הורביץ, עו”ד ניצן כספי שילוני,  ד”ר חנן מנדל, יונתן פלג, ד”ר תומר פרסיקו

 

מה הבעיה

מונופול הרבנות על המעמד האישי במדינה פוגע בכולנו

המונופול החרדי-דתי שבו נתונות סוגיות המעמד האישי במדינת ישראל נולד כתוצאה מההסכם הפוליטי שנערך בין ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, לבין מנהיגי הקהילות החרדיות. בן-גוריון הניח את היסוד למונופול זה במכתבו המשותף עם שני חברי הסוכנות היהודית יצחק גרינבוים ויהודה לייב פישמן מימון לאגודת ישראל עוד טרם קום המדינה, ביוני 1947. בשנותיה הראשונות של המדינה בא ההסכם לידי ביטוי בסדרת חוקים שהנציחו את מעמדם של בתי הדין הרבניים והרבנות הראשית כאמונים על דיני האישות בישראל. מהלכי חקיקה אלו קבעו את התשתית המשפטית, שלמעשה המשיכה במדינה החדשה את מדיניות המנדט הבריטי של מתן האוטונומיה על המעמד האישי של כל אדם בישראל לבתי הדין של העדה הדתית שאליה הוא משתייך. זאת, ללא מתן אפשרות לרישום לנישואין או להתרתם באופן אזרחי.

המונופול הניתן לרבנות מטעם המדינה על רישום לנישואין וגירושין משפיע על כל אזרחי ישראל היהודים. מדובר מצד אחד ביהודים על פי ההלכה שנאלצים לעבור בשערי הרבנות על מנת להירשם לנישואין ולהתגרש, ומצד שני באזרחים אשר אינם יהודים על פי ההלכה ואינם בני דת אחרת שהמדינה לא מאפשרת להם כלל רישום לנישואין, אלא אך ורק רישום זוגיות עם מי שמצוי בסטטוס דומה לשלהם. בתוך אלו ניתן למנות אזרחים שאינם יכולים להינשא מסיבות הלכתיות, כגון זוגות חד-מיניים, כהן וגרושה, כהן וגיורת או יהודיה ולא-יהודי. 

מצב עניינים זה מייצר מגוון בעיות עבור אזרחי ישראל. הוא מונע מזוגות שאינם מעוניינים להינשא ברבנות או באופן אורתודוכסי להתחתן על פי השקפתם במדינתם; מציב קיום טקסים דתיים כתנאי מקדים לרישום הנישואין ולגירושין גם של מי שאיננו מגדיר עצמו דתי; מחייב גם זוגות שנישאו במדינות זרות ומעוניינים להתיר את נישואיהם לעבור הליך גירושין דתי דרך הרבנות, מה שהופך את האישה לתלויה בנכונותו של בעלה להתגרש ממנה ומעמיק את בעיות סרבנות הגט והעגינות; מאפשר לרבנות להתנות רישום נישואין בבירור יהדותו של אחד מבני הזוג ו/או גיורו, מה שמחזק את המונופול שלה על ההגדרה מיהו יהודי; מונע מאזרחים רבים זכויות משפטיות המוקנות לבני זוג נשואים; ועלול להביא לפגיעה גם בבני הדור השני, ילדיהם של אותם זוגות שהרבנות מסרבת לאפשר להם להינשא, אשר עלולים להיות מוגדרים כמנועי חיתון בעצמם.

מצב עניינים זה מייצר מגוון בעיות עבור אזרחי ישראל – הוא מונע מזוגות שאינם מעוניינים להינשא ברבנות להתחתן בארץ על פי השקפתם, הופך את האישה במקרה של פירוק הנישואין לתלויה בנכונותו של בעלה להתגרש ממנה ומעמיק את בעיות סרבנות הגט והעגינות, מאפשר לרבנות להתנות רישום נישואין בבירור יהדותו של אחד מבני הזוג או גיורו, ועלול להביא לפגיעה גם בילדיהם של אותם זוגות שהרבנות מסרבת לאפשר להם להינשא, אשר עלולים להיות מוגדרים כמנועי חיתון בעצמם

מכאן עולה כי העובדה שהסמכות הבלעדית בתחום המעמד האישי בישראל נתונה בידי מוסדות דתיים יוצרת פגיעה חמורה ומתמשכת בחופש הדת של כלל אזרחי המדינה המבקשים למסד בה את זוגיותם, ואף מונעת מרבים מהם את הזכות לעשות כן ולקבל הכרה מהממסד. בעיה זו הולכת ומתרחבת כתוצאה מהגידול הטבעי של האוכלוסייה בישראל ושל תהליכי הגלובליזציה, המזמנים יותר מפגשים בין יהודים ולא-יהודים ברחבי העולם.

מימי קום המדינה ועד היום המונופול המוחלט של הרבנות על המעמד האישי בישראל עומד בעינו, ולא נעשה ניסיון משמעותי להגבילו בחקיקה. השינוי היחיד במישור זה היה חקיקת חוק ברית הזוגיות לחסרי דת תש”ע-2010, שבמסגרתו ניתנה אפשרות ל”חסרי דת” (שאינם יהודים על פי ההלכה ואינם בני דת אחרת) להירשם לנישואין ולהתגרש באמצעות מרשם הזוגיות. המדיניות החדשה הובילה לרישום של מספר מועט של זוגות במרשם הזוגיות החדש, כאשר ב-2018 התווספו אליו שני זוגות ונגרעו ממנו שני זוגות בלבד. אמנם, המרשם מציע מסלול נישואין וגירושין חלופי למי שמוגדר חסר דת. עם זאת, הוא אינו פותר את בעיית היעדר חופש הדת של רוב האזרחים שנפגעים כתוצאה מהמונופול של המוסדות הדתיים על מעמדם האישי, ואינו מספק מענה לאוכלוסייה הרחבה של מנועי החיתון.

חלק מהחלופות למצב הנוכחי שעולות על סדר היום הציבורי מסתפקות בהסדרים שנועדו לפתור צד אחד בלבד של המשוואה. כך למשל מופיע בחלק המוקדש לנישואין באמנת גביזון-מדן הסדר שעיקרו פירוק מונופול הרבנות בצד הנישואין, אך השארת המונופול של בתי הדין הרבניים על הגירושין. נראה כי פיתרונות מסוג זה אינם מספקים, משום שקשה להפריד בין שני ממדי הבעיה. אמנם, ישנם קשיים שונים ברישום לנישואין ובהליך הגירושין, אך בסופו של דבר מדובר במערכת אחת שמטרתה שימור ההגמוניה הדתית-חרדית של מוסדות הרבנות הראשית לגווניה: המועצות הדתיות, רשמי הנישואין ובתי הדין הרבניים.

ראוי לציין גם שלא ניתן לנתק בין הדרכים השונות לצמצום המונופול לבין השפעותיהן האפשריות על התמריצים לכניסה להליך גיור ועל תדמית היהדות הממוסדת. כיום התמריץ המרכזי לגיור הוא העובדה שמי שאינו יהודי על פי ההלכה אינו יכול להירשם לנישואין עם מי שכן מוכר כיהודי על פי ההלכה. על כן, ברור שכל פיתרון שמאפשר רישום לנישואין לזוגות אלו משפיע בעקיפין על התמריצים לעבור גיור. בנוסף, אמון הציבור ברבנות הראשית נמצא בשפל, בין השאר עקב עצם קיומו של מונופול הכופה טקסים דתיים מתוך השקפה הלכתית מסוימת כתנאי לקבלת מעמד אישי. על כן ברור שכל פיתרון ישפיע גם על תדמית היהדות הממוסדת ויש לבחון השפעה זו.

סוגיית המונופול החרדי-דתי על המעמד האישי עולה על סדר היום הציבורי באופן תדיר, כאשר הדעות המנוגדות בנושא מבטאות את המתח המאפיין יחסי דת ומדינה בישראל. מצד אחד, המצדדים במונופול סבורים כי מדובר בביטוי מובהק לזהותה היהודית של המדינה ושלמען שמירת אחדותו של העם היהודי יש להחיל מסגרת נישואין אחת, דתית, על כל אזרח ואזרחית יהודים. לדעתם, מונופול זה הוא ערובה לכך שמספרן של החתונות הנערכות כדת משה וישראל יוסיף להיות גבוה, ושהפיקוח של הרבנות על המעמד האישי ימנע תופעות של ממזרות. מצד שני, המבקשים לבטל את מונופול הנישואין והגירושין של הרבנות טוענים בדרך כלל שאין למדינה דמוקרטית הצדקה לחייב את אזרחיה לעבור דרך מערכת דתית, שיש בה מאפיינים פטריארכליים ופוטנציאל לפגיעה בחירות הפרט ובחופש הדת של אלו מביניהם אשר אינם מעוניינים בכך. בעוד שתומכי המונופול נוטים לנמק את עמדתם דרך שיח יהודי-זהותי, מתנגדיו עושים זאת על פי רוב באמצעות שיח זכויות דמוקרטי.

כך, לדוגמה, הדרכים השונות שמציע מחנה המרכז-שמאל למניעת הפגיעה בחופש הדת בישראל ולביטול מונופול הרבנות על הנישואין נשענות באופן כמעט בלעדי על שיח הזכויות הדמוקרטי והשיח הפמיניסטי, וכמעט שאינן מתמודדות עם סוגיית זהותה היהודית של המדינה. זו אחת הסיבות לכך שטענות אלה אינן מצליחות להשפיע על רוב הציבור הישראלי ולשכנעו כי יש צורך בשינוי המדיניות הקיימת. נימוק חלופי להגברת חופש הדת בישראל, הנשען דווקא על מחויבות לשמירת אחדותו של העם היהודי, יהיה שהעובדה שכיום הסמכות הבלעדית על המעמד האישי נתונה בידי גוף האוחז בעמדות הלכתיות קיצוניות, רק תורמת להעמקת השסע בין יהודים בעלי השקפות שונות. דווקא יצירת פלורליזם דתי תאפשר את הגברת הזיקה בין יהודים בתוך מדינת ישראל ובינינו לבין יהדות התפוצות. 

הדרכים השונות שמציע מחנה המרכז-שמאל לביטול מונופול הרבנות על הנישואין נשענות באופן כמעט בלעדי על שיח הזכויות הדמוקרטי והשיח הפמיניסטי, וכמעט שאינן מתמודדות עם סוגיית זהותה היהודית של המדינה. זו אחת הסיבות לכך שטענות אלה אינן מצליחות להשפיע על רוב הציבור הישראלי ולשכנעו כי יש צורך בשינוי המדיניות הקיימת.

מה רוצים להשיג

הגברת חופש הבחירה בנישואין וגירושין בישראל

נקודת המוצא של הניתוח שיוצג כאן היא שהמונופול החרדי-דתי על המעמד האישי בישראל פוגע לא רק בחופש הדת ובחופש מדת של כלל אזרחי המדינה ובזכותם של רבים מהם להקים משפחה, לקבל הכרה בזוגיותם ולמסדה, אלא גם בתמצית מהותה כהגשמת חזונה היהודי של הציונות. 

הציונות ביקשה להתאים את הקיום היהודי לעידן המודרני ולהעמיק את משמעותה של היהדות באמצעות העשרתה ברובד תרבותי-לאומי בנוסף לזה הדתי. ייעודה המרכזי של מדינת ישראל, בתור מדינה יהודית ודמוקרטית, היה לאפשר לעם היהודי לחיות חיים מלאים בארצו וליצור באופן חופשי את עתידו ואת עולמו הרוחני.

העובדה שהמוסדות האמונים על “שמירת היהדות” במדינת ישראל מפרשים אותה באופן העומד בסתירה לרעיון היהודי-ציוני על זרמיו השונים, לא רק שאינה מגנה על צביונה היהודי במובנו הלאומי המודרני, אלא שהיא מערערת אותו באופן חמור. מצד אחד, היא מגבירה את הקיטוב בין חילונים לדתיים בישראל ופוגעת בלכידות העם היהודי. מצד שני, היא מונעת מאזרחי המדינה שאינם דתיים להעניק לזהותם היהודית משמעות לאומית ותרבותית הרלוונטית לחייהם כיום, ומצמצמת את היהדות למובן צר וכופה מהסוג שנוגד את מהות היהדות הציונית.

כדי לתקן מצב בעייתי זה, יש להתחיל לדבר במונחים של הפרדת הלכה ומדינה, קרי – ביטול המונופול הניתן להשקפה הלכתית-דתית מסוימת על היהדות הממוסדת בישראל, באופן המשקף הן את ערכיה הדמוקרטיים של המדינה והן את זהותה היהודית-ציונית. 

מטרת המדיניות שתוצע במסמך זה תהיה הגברת חופש הדת באמצעות פירוק המונופול הניתן לרבנות הראשית ולבתי הדין הרבניים על דיני האישות בישראל.

העובדה שהמוסדות האמונים על “שמירת היהדות” בישראל מפרשים אותה באופן שעומד בסתירה לרעיון הציוני, לא רק שאינה מגנה על צביונה היהודי, אלא שהיא מערערת אותו באופן חמור. מצד אחד, היא מגבירה את הקיטוב בין חילונים לדתיים ופוגעת בלכידות העם היהודי. מצד שני, היא מונעת מאזרחי המדינה שאינם דתיים להעניק לזהותם היהודית משמעות הרלוונטית לחייהם כיום.

 

// כיצד ייבחנו הדרכים לפתרון הבעיה

עד כמה הדרכים השונות לצמצום המונופול החרדי-דתי על נישואין וגירושין בישראל עולות בקנה אחד עם הזהות הלאומית המשותפת שלנו והיסודות ההופכים אותנו לעם אחד? אילו מהלכים פוליטיים נדרשים על מנת להוציא כל אחת מדרכים אלו מן הכוח אל הפועל? וכמה כסף כל זה, בסופו של דבר, צפוי לעלות?

הפיתרונות האפשריים השונים לבעיה אשר יוצגו בהמשך ייבחנו הן לאור המידה שבה הם מקדמים את היעדים הנגזרים ממטרת המדיניות שתוצע בנייר זה והן לאור המידה שבה ניתן לבצע אותם בפועל. יעדים ושיקולים מעשיים שנבחרו כבעלי חשיבות גדולה יותר מהאחרים יופיעו ראשונים מבחינת סדר ההצגה. 

// יעדים

הגדלת חופש הדת ושבירת המונופול החרדי-דתי – המידה שבה כל פיתרון שיוצג מגביר את חופש הבחירה בנישואין ובגירושין בישראל תיבחן הן באופן כמותי (מספר האנשים שייהנו מכך) והן באופן איכותי (למשל, עד כמה מגדיל הפיתרון את חופש הבחירה, האם חופש זה יהיה מוחלט או יחסי והאם מדובר בבחירה בין מספר מוגבל של אפשרויות או בחירות מלאה של כל זוג להינשא כרצונו). 

צמצום הפגיעה בפרטים – ייבחן האופן שבו כל פיתרון שיוצג משפיע על העוול הנגרם לאזרחיות ואזרחי המדינה במסגרת המדיניות הנוכחית, ובכלל זאת למסורבות גט ועגונות, מנועי חיתון, אנשים שיהדותם טעונה בירור כביכול, זוגות חד-מיניים ועוד.

ממלכתיות – קידום זהות אזרחית מלכדת ואיחוי השסע בין מגזרים שונים. ייבחן האופן שבו כל פיתרון שיוצג משפיע על הקיטוב שביחסי חילונים ודתיים בישראל ובראש ובראשונה על יכולתם להינשא זה לזה.

 

// שיקולים מעשיים

יישומיות פוליטית – עד כמה ניתן לקדם את הפיתרון באמצעות חקיקה בהינתן מצב פוליטי של קואליציית מרכז-שמאל, שעשויה לכלול מפלגות חרדיות המתנגדות למטרות המדיניות. 

יישומיות מעשית-טכנית – באיזו מידה אפשר לבצע את השינוי המערכתי הבסיסי או המקיף הנדרש ליישום הפיתרון, בדמות הקמת מנגנונים, ביצוע רפורמות ביורוקרטיות ועוד.

השפעות חיצוניות – כיצד משפיע הפיתרון על התמריצים לכניסה להליך גיור ועל האופן שבו תופס הציבור את הגופים המייצגים את היהדות הממסדית. 

עלות – בחינת העלות התקציבית הישירה של כל פיתרון (הכוללת הקמת מנגנונים ותוספת תקינה) ועלויותיו העקיפות (עלויות מנגנונים אחרים שיושפעו מיישום הפיתרון, כגון תקציבי המועצות הדתיות, הרבנות הראשית ומערך הגיור הממלכתי).

 

מה אפשר לעשות

משימור הסטטוס-קוו ועד נישואין אזרחיים

א. שימור המצב הנוכחי

אפשרות אחת היא לשמור על המונופול שיש לרבנות על נישואין וגירושין בישראל. במצב הקיים, המדינה מכירה בנישואין אזרחיים שנערכו במדינות מסוימות בחו”ל לצורך רישום במשרד הפנים. עם זאת, כל הזוגות הרשומים חייבים לעבור דרך בתי הדין הרבניים במקרה של הליך גירושין.

נתונים של המשרד לשירותי דת לגבי הרישום לנישואין במועצות הדתיות בשנת 2018 מעלים כי ישנה ירידה של כ-6.2% במספר הנרשמים לנישואין בשנים 2016-2018 (זאת, בשקלול הריבוי הטבעי). מנתונים שפרסם ארגון “פנים” על מספר החתונות הנערכות בישראל שלא במסגרת הרבנות, עולה כי בשנים 2016-2017 חלה עלייה של כ-8% במספר החתונות מסוג זה. 

על פי אפשרות זו מוצע לשמר את המדיניות הקיימת, מתוך הנחה שמגמת הנישואין מחוץ לרבנות תלך ותתעצם בלאו הכי, ובהתאם לכך מספר הנרשמים לנישואין ברבנות ימשיך לקטון עם השנים והבעיה הנוכחית תיפתר במידה רבה מאליה. 


ב. שמירה על מונופול הרבנות ועידוד מגמת הידועים בציבור

פיתרון זה אינו מכרסם במונופול הרבנות באופן פוזיטיבי, אך מעודד את מגמת הנישואין מחוץ לרבנות, ההולכת ומתרחבת בשנים האחרונות. חלק ניכר מהזוגות שבוחרים למסד את זוגיותם שלא דרך הרבנות, בין אם בארץ ובין אם באמצעות רישום לנישואין בחו”ל, מצהירים על עצמם כידועים בציבור, מעמד שמקנה להם את הרוב המוחלט של הזכויות המוקנות לזוגות נשואים. על פי הנתונים שנמסרו לתנועת “נאמני תורה ועבודה”, נכון למרץ 2017 הוכרו על ידי המוסד לביטוח לאומי 43,942 זוגות כאלה. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי בשנים 2008-2017 חלה מגמת עלייה בשיעור הזוגות שאינם רשומים כנשואים אך מקיימים משק בית משותף, מתוך כלל הזוגות בישראל. ניתן לזהות נתון זה עם הגידול במספר הידועים בציבור.  בפיתרון זה מוצע ליצור מנגנון מסודר לטיפול בזוגות המוגדרים ידועים בציבור. 

כאמור, המצב המשפטי המגדיר זוגות רבים שלא נישאים במסגרת הרבנות ובוחרים בחלופות שונות לכך הוא של ידועים בציבור. הבעיה היא שמצב זה איננו מוסדר בחקיקה, ועל כן הוא ניתן באופן נקודתי בכל משרד ממשלתי בנפרד. בפיתרון זה מוצע ליצור מנגנון מסודר במשרד המשפטים שיתכלל את הטיפול בידועים בציבור, לרבות יצירת מאגר בין-משרדי שבו יהיו שותפים משרדי הממשלה והמוסדות הרלוונטיים שמעניקים מעמד זה (המוסד לביטוח לאומי, משרד השיכון וכיו”ב). 

בכך תוסדר דרך עוקפת למעמד משפטי שיעניק זכויות של זוגות נשואים גם למי שלא נרשמו לנישואין באמצעות הרבנות, ויצמצם את הסרבול הביורוקרטי שעימו נאלצים זוגות אלה להתמודד. בנוסף, קבלת פיתרון זה תקטין את הצורך בהסרת חסם הסנקציה הפלילית שהוכנסה בפקודת הנישואין והגירושין עם העברת חוק פתיחת אזורי הרישום לנישואין (“חוק צהר”) בשנת 2013, שנולד על מנת לאפשר לכל זוג להירשם לנישואין בכל מועצה דתית ללא תלות במקום מגוריו. הסנקציה הפלילית, בדמות שנתיים מאסר, חלה על מי שאינו דואג לרישום נישואיו. ישנם קולות רבים הקוראים לביטול סעיף זה משום פגיעה בחופש הדת. נכון להיום אין אכיפה של הסעיף, וחלופה זו אף עשויה להקטין את הסיכוי לאכיפתו, משום שמרשם מסודר יאפשר גם לזוגות שיבקשו למסד את זוגיותם שלא דרך הרבנות להסדיר את רישומם. 

 

ג. שני מסלולים מקבילים (“ברית הזוגיות”)

ההצעה המקובלת ביותר כיום על חלקים נרחבים בציבור הישראלי למתן אפשרות של נישואין אזרחיים במדינה היא הצעת “ברית הזוגיות“. ההצעה נכתבה מראש כפשרה ופורסמה על ידי פרופ’ שחר ליפשיץ מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה. מפלגות המרכז והשמאל העלו על סדר היום הציבורי גרסאות שונות של ההצעה וניסו לקדמן, כפיתרון אפשרי שגם דתיים יוכלו לקבל, בין השאר כי מדובר בשימוש במושג “ברית זוגיות” כתחליף ל”נישואין”.

המכנה המשותף בין הגרסאות השונות של “ברית הזוגיות” הוא יצירת שני מסלולים מקבילים – נישואין דתיים דרך הרבנות לצד נישואין אזרחיים במרשם “ברית הזוגיות”.

בפיתרון זה מוצע להחיל את מסלול “ברית הזוגיות” במקביל לרישום לנישואין ברבנות, כאשר ברירת המחדל תהיה רישום אזרחי. באופן זה זוגות שיבקשו להירשם לנישואין יעברו דרך מרשם “ברית הזוגיות” במשרד המשפטים. זוג שיצהיר שבכוונתו להתחתן באופן דתי-הלכתי יוכל לעבור למסלול הרישום לנישואין ברבנות, ובמקרה של גירושין יחויב לבצע את ההליך בבתי הדין הרבניים. בחלופה זו אמנם נשמר המונופול החרדי-דתי של הרבנות, אך הוא מצטמצם עקב קביעת הרישום האזרחי לנישואין כברירת מחדל.

 

ד. ריבוי מסלולים (רישום אזרחי לצד רישום דתי מגוון)

אפשרות זו דומה להצעת “ברית הזוגיות”, אך אינה משאירה את המונופול החרדי-דתי בידי הרבנות הראשית אלא מאפשרת ריבוי מסלולים גם בתחום הדתי. התפיסה המונחת בבסיס גרסאותיו השונות של פיתרון זה היא שעל המדינה לספק שירותי דת, אך באופן תחרותי שבו לכל אזרח תינתן האפשרות לבחור את ספק השירותים המקובל עליו, במקביל ליצירת מסלול אזרחי לנישואין ולגירושין. כך תבוטל הכפייה של פרשנות הלכתית מסוימת על ידי המדינה, מבלי לבטל את תפקידה כאחראית לאספקת שירותי דת לאזרחים.

בפיתרון זה מוצע ליצור ריבוי מסלולים באמצעות מודל של מתן רישיונות לבתי דין פרטיים לרישום לנישואין ולהתרת הנישואין, במקביל לרישום אזרחי. מודל זה דומה להצעות שונות בתחום הכשרות בכך שבמסגרתו הופכת הרבנות מגורם נותן שירות לרגולטור בלבד, תוך מתן אפשרות בחירה במסלולים דתיים שונים לנישואין ולגירושין לצד מסלול אזרחי. בפיתרון זה לא נשמר המונופול הדתי של הרבנות, אך היא מקבלת סמכות רגולטורית תוך מתן רישיונות לבתי דין שירשמו לנישואין ויתירו אותם לפי השקפתם הדתית המסוימת. הרגולציה יכולה להיעשות גם דרך מחלקות הנישואין הקיימות במועצות הדתיות, תחת פיקוחם של רשמי הנישואין הממונים על ידי הרבנות.

יש לציין כי למעשה, גם כיום ישנם בתי דין פרטיים המשתייכים לזרמים שונים במגזר החרדי ומוכרים על ידי הרבנות לצרכי נישואין וגירושין. הפיתרון מציע להסדיר הכרה זו ולהרחיבה גם לבתי דין של זרמים המייצגים השקפות הלכתיות שונות.


ה. מסלול רישום אזרחי בלבד

בפיתרון זה, שבו מונהג מסלול רישום אזרחי בלבד לנישואין, המדינה אינה מספקת רישום לנישואין או התרת נישואין באופן דתי, אלא כל זוג בוחר באופן פרטי האם וכיצד לקיים טקס חתונה לצד רישום נישואיו באופן אזרחי. באופן זה מתבטלת סמכותה של הרבנות הראשית על הרישום לנישואין וממילא גם סמכות בתי הדין הרבניים על הליך הגירושין. בפיתרון זה המדינה מספקת שירות של רישום לנישואין וגירושין, ללא התייחסות לטקסים דתיים. המשאבים הדרושים לכך יופנו מהמשרד לשירותי דת והרבנות הראשית למשרד המשפטים, שבמסגרתו יוקם אגף לרישום נישואין והתרתם. רישום זה יתבצע באמצעות סניפים מקומיים, שיתבססו על התשתית של המחלקות לרישום לנישואין במועצות הדתיות (שיפורקו בהתאם).

 

ניתוח הדרכים לפתרון הבעיה

א. שימור המצב הנוכחי

הדרך המציעה לשמר את המצב הקיים זוכה לציון נמוך מבחינת עמידתה ביעדים המרכזיים של נייר זה – הגדלת חופש הדת וצמצום הפגיעה בפרטים. היא אמנם בעלת ההיתכנות הפוליטית והיישומית הגבוהה ביותר, שכן אין היא דורשת כל שינוי כיוון, אך חוסר האפקטיביות שלה מותיר אותה עם הציון הנמוך ביותר מבין הדרכים הנבדקות.

ב. שמירה על מונופול הרבנות ועידוד מגמת הידועים בציבור

החלופה המציעה לעודד את מגמת הרישום של זוגות כידועים בציבור זוכה לציון הגבוה ביותר בקריטריון הישימות הפוליטית מבין כל החלופות המציעות שינוי ביחס למצב הקיים. זאת, משום שהיא אינה כוללת שינוי חקיקה ראשית. עם זאת, היא אינה פותרת את בעיית הגירושין, ולא מפרקת את המונופול הדתי של הרבנות על המעמד האישי בישראל. בשקלול היעדים והשיקולים המעשיים מקבלת חלופה זו ציון גבוה, המציב אותה במקום השני מבין החלופות, לא הרחק מאחורי חלופת ריבוי המסלולים.

ג. שני מסלולים מקבילים (“ברית הזוגיות”)

החלופה המציעה להחיל את פתרון “ברית הזוגיות” נמנית על אלו שזכו לציון נמוך בסעיף ההיתכנות הפוליטית, בשל הצורך להעביר חקיקה ראשית על מנת ליישמה. היא אמנם מצמצמת פגיעה בפרטים, כגון מנועי חיתון, אך מסייעת פחות למסורבות גט ועגונות. חלופה זו מאפשרת לזוגות רישום אזרחי, אך לצד זאת משמרת את המונופול הדתי של הרבנות ופוגעת בחופש הדת של זוגות המעוניינים לקיים טקס שלא על פי ההשקפה ההלכתית של מוסד זה. על כן היא זוכה לציון בינוני ביעד של הגדלת חופש הדת, ובשקלול הסופי מסיימת במקום השלישי מבין החלופות שנבדקו.

ד. ריבוי מסלולים (רישום אזרחי לצד רישום דתי מגוון)

חלופת ריבוי המסלולים מקבלת את הציון הגבוה מבין כל החלופות, בפער קטן מהחלופה המציעה לעודד את מגמת הרישום של זוגות כידועים בציבור. החיסרון המרכזי של החלופה הוא שישימותה הפוליטית היא נמוכה, בשל העובדה שעל מנת ליישמה, יש להעביר חקיקה ראשית שבמרכזה ביטול המונופול הדתי של הרבנות ומתן חופש דת גם בנישואין דתיים. היתרון הגדול של החלופה טמון בצמצום הפגיעה בפרטים, לרבות מסורבות גט ועגונות, וכן בהגדלה משמעותית של חופש הדת, גם לדתיים.

ה. מסלול רישום אזרחי בלבד

החלופה האחרונה, המציעה הנהגת נישואין אזרחיים כתחליף לנישואין דתיים בישראל, מסיימת במקום הרביעי מבין החלופות שנבדקו. היתכנותה הפוליטית היא נמוכה מאוד, לאור העובדה שהיא דורשת את ביטול הסמכות הממלכתית הניתנת למוסדות הדתיים – הרבנות ובתי הדין הרבניים – תוך מתן פיתרון אזרחי בלבד לרישום לנישואין. חלופה זו אמנם מגדילה את חופש הדת באופן נרחב, אך היא אינה מציעה שירותי דת במסגרת המדינה, וכן מצמצמת רק במידה מסוימת את הפגיעה במסורבות גט ובעגונות (זאת, משום שהן תוכלנה אמנם לבחור להינשא במסלול הלכתי לפי ראות עיניהן, אך אמצעי הכפייה שבסמכותם של בתי הדין הרבניים להפעיל על סרבני גט יתבטלו לגמרי, מה שדווקא יקל על הסרבנות).

מה צריך לעשות

מדוע ריבוי מסלולים הוא הפיתרון הטוב ביותר לבעיה

לאור הניתוח שהוצג, נייר מדיניות זה ממליץ על יישום חלופת ריבוי המסלולים, שבמסגרתה יוקם מסלול רישום אזרחי לנישואין לצד מגוון רחב של אפשרויות רישום דתיות. במקביל להפעלת מסלול הרישום ברבנות, תכיר המדינה בבתי דין פרטיים המחזיקים בהשקפות דתיות שונות לצורך ביצוע הטקסים הדתיים הכרוכים בנישואין ובגירושין. זאת, כאמור, לצד יצירת מסלול רישום אזרחי. כך יוכל כל זוג למסד את זוגיותו בהתאם להשקפותיו וללא התערבות של המדינה בטקסים הדתיים ובאוטונומיה ההלכתית של בתי הדין. מי שיבקש להירשם אזרחית יוכל לעשות זאת, ומי שיבקש להתחתן דרך בד”ץ של חסידות בעלז, ארגון רבני צהר או התנועה המסורתית יוכל לעשות זאת, בתנאי שיעבור דרך אותו בית דין בשלב התרת הנישואין אם יידרש לכך.

חלופה זו מממשת באופן מיטבי את מטרת המדיניות כפי שהוגדרה בפתח מסמך זה – הגברת חופש הדת באמצעות פירוק המונופול החרדי-דתי על נישואין וגירושין בישראל. הפיתרון שאותו היא מציעה כולל מערכת רישום לנישואין שממקסמת את חופש הדת, לצד הקמת מסלול רישום אזרחי כבכל מדינה דמוקרטית אחרת. באופן זה שומרת החלופה על עקרונותיה הדמוקרטיים של המדינה, לצד הכרה במגוון האפשרויות הדתיות להינשא בה, תוך צמצום הפגיעה בפרטים כגון מסורבות גט ועגונות ומי שאינו יהודי על פי ההלכה. 

אמנם, חלופה זו אינה בעלת היתכנות פוליטית גבוהה, שכן ישנה סבירות גבוהה לכך שגם קואליציה של מפלגות המרכז-שמאל תכלול גורם חרדי או חרד”לי (חרדי-לאומי) שיתנגד לשינוי המצב הקיים. גם במקרה שבו לא ישבו מפלגות דתיות בקואליציה, סביר להניח שעדיין תהיה התחשבות בעמדותיהן לאור היותן שותפות פוטנציאליות לכל קואליציה עתידית. 

עם זאת, ראוי לציין שכל החלופות האפקטיביות יחסית, קרי, שמטפלות בבעיה באופן שורשי ומלא יותר, הן בעלות היתכנות פוליטית נמוכה, ולכן אי-העמידה היחסית של חלופת ריבוי המסלולים בקריטריון זה לא הביאה לפסילתה. כך, לדוגמה, חלופת “ברית הזוגיות”, שעולה תדירות על סדר היום הציבורי ונבחנה אף היא בנייר זה, היא בעלת היתכנות פוליטית גבוהה רק במקצת מהחלופה הנבחרת. זאת, משום שכל שינוי הכולל מתן אפשרות לכלל אזרחי ישראל להינשא באופן אזרחי ייתקל בהתנגדות נחרצת מצד המפלגות הדתיות.

חלופת “ברית הזוגיות” בעייתית יותר מחלופת ריבוי המסלולים, משום שהיא משמרת את המונופול הדתי של הרבנות ואת הפגיעה הנגרמת כתוצאה ממנו למי שבוחר להתחתן באופן הלכתי. חלופת ריבוי המסלולים, לעומת זאת, תורמת הן להגדלת חופש הדת של זוגות הבוחרים בחתונה דתית וכעת יוכלו לערוך אותה בבית דין שיבחרו בהתאם להשקפתם, והן להגדלת חופש הבחירה בנישואין של זוגות המעוניינים ברישום אזרחי בלבד וכעת תהיה אפשרות זו פתוחה בפניהם. פיתרון זה אף מצמצם במידה משמעותית את הפגיעה ביחידים, כגון מסורבות גט ועגונות ומנועי חיתון שונים. בפני מנועי החיתון תיפתח האפשרות להירשם אזרחית או להתחתן באופן דתי בבית דין שיאפשר זאת. לחלופה זו יתרון על פני החלופה המציעה הנהגת נישואין אזרחיים בלבד, בכך שהיא מבטיחה כי הסמכויות המוקנות לבתי הדין הרבניים בחקיקה לשם מניעת תופעת העגינות יישמרו, וכך יוסיפו הנשים העגונות לזכות להגנה הקיימת כיום מצד הממסד הדתי. מעבר לכך, התחרות שחלופה זו תיצור בין בתי דין רבניים שונים עשויה לעודד את הרבנות להתקדם מבחינה הלכתית על מנת לא לאבד רלוונטיות לחלקים נרחבים בציבור. 

על אף ש”חלופת המסלולים” היא המומלצת בנייר זה, ראוי לציין כי החלופה המציעה שמירה על מונופול הרבנות ועידוד מגמת הזוגיות האלטרנטיבית באמצעות יצירת מרשם ממשלתי לידועים בציבור קיבלה ציון גבוה אף היא. זאת בעיקר בשל היתכנותה הפוליטית הגבוהה יותר, הנובעת מכך שאינה מחייבת העברת חקיקה בכנסת. עם זאת, “חלופת הידועים בציבור” אינה פותרת בעיות מהותיות במערך הנישואין הנוכחי בהיבטי חופש הדת והפגיעה בפרט ומבססת את המשך קיומו של המונופול הדתי של הרבנות ובתי הדין הרבניים על דיני האישות בישראל.

 

סיכום

נייר מדיניות זה עוסק באחת מסוגיות הליבה של יחסי דת ומדינה בישראל – המונופול הדתי של הרבנות ובתי הדין הרבניים על נישואין וגירושין. הבעיה שעימה מתמודד הנייר היא הפגיעה בחופש הדת של אזרחי ישראל היהודים, בזכותם להכרה במיסוד זוגיותם ובצביונה היהודי-דמוקרטי של המדינה, כתוצאה מהמונופול החרדי-דתי על דיני האישות.

בנייר זוהו והוצגו חלופות שונות שמטרתן להביא להגדלת חופש הדת בדיני האישות בישראל. חלופות אלו נותחו תוך מתן משקל ליעדים ולשיקולים מעשיים כגון היתכנות פוליטית (בהינתן מצב של קואליציית מרכז-שמאל שעשויה לכלול מפלגות חרדיות המתנגדות למטרת המדיניות), ישימות והשפעה על השסע הדתי-חילוני. הפיתרונות שנדונו הם: שימור המצב הנוכחי; יצירת מרשם ממשלתי לזוגות במעמד של ידועים בציבור; העברת חוק “ברית הזוגיות”, שיאפשר רישום זוגיות אזרחי לצד מסלול הרישום הדתי ברבנות; יצירת מסלולים שונים לרישום דתי לנישואין תוך הכרה בבתי דין פרטיים עם השקפות דתיות שונות, לצד רישום אזרחי לנישואין; וביטול הרישום הדתי לנישואין והנהגת נישואין אזרחיים בלבד.

לאחר שקילת יתרונותיו וחסרונותיו של כל פיתרון, מוצע בנייר זה לבחור בפתרון ריבוי המסלולים. פיתרון זה מציע הסדרת רישום אזרחי לנישואין ולגירושין לצד יצירת פלורליזם במערכת הדתית, באמצעות מתן אפשרות לזוגות להינשא ולהתגרש במסלולים דתיים שונים. החיסרון של פיתרון זה נעוץ בהיתכנותו הפוליטית הנמוכה יחסית. יתרונו המשמעותי הוא שהוא משרת באופן מיטבי את מטרת המדיניות – הגדלת חופש הדת. זאת, באמצעות מתן שירותי דת לאוכלוסייה הדתית באופן בלתי-כופה ומגוון, לכל קהילה דתית על פי אמונותיה והשקפותיה, ללא קביעת עמדה הלכתית אחת מטעם המדינה, מצד אחד; ופתיחת האפשרות לרישום אזרחי לנישואין עבור זוגות שאינם מעוניינים כלל בטקס דתי, מצד שני. 

על מנת להביא ליישום הפיתרון המוצע כאן, יש לתקן את החוקים המקנים לרבנות הראשית ולבתי הדין הרבניים מונופול על דיני האישות: חוק שיפוט בתי דין רבניים, חוק הרבנות הראשית לישראל ופקודת הנישואין והגירושין. על החקיקה המוצעת להיות מלווה ביישום רגולטורי של המתווה על ידי המשרד לשירותי דת ומשרד המשפטים. המשרד לשירותי דת ויחידת הסמך של הרבנות הראשית הכפופה לו יהיו אמונים על מתן הרישיונות לבתי דין פרטיים, שדרכם יבוצעו הטקסים ההלכתיים הכרוכים בנישואין ובגירושין. משרד המשפטים ירחיב את מרשם “ברית הזוגיות”, שכיום מספק מענה רק לבני זוג אשר שניהם חסרי דת, לכלל הציבור. ואילו מחלקות הרישום לנישואין במועצות הדתיות יעניקו את שירותיהן לאזרחים תחת המשרדים הממשלתיים הנזכרים לעיל ויפנו למערכת האזרחית או הדתית לפי בקשת הזוג.

“דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות”, כתב ברל כצנלסון בקיץ 1934 לנוכח זלזול של תנועות הנוער הציוניות בתשעה באב, “הוא בוחן ובודק, מרחיב ומקרב ויש שהוא נאחז במסורת הקיימת ומוסיף עליה…”. הכפייה והקפיאה על השמרים הגלומות במונופול הרבנות על נישואין וגירושין בישראל מקשות על המשך המעשה היהודי-ציוני של יניקה משורשי העומק של המסורת היהודית, כחלק מחיי יצירה וחידוש מתמידים של אוצרות רוח ותרבות לאומיים. ניתן לקוות שהחירות והמגוון העומדים ביסוד המדיניות המוצעת כאן יפתחו פתח לחזרה אל המפעל הציוני הכביר של עם בן חורין המחיה את עולמו היהודי הרוחני במולדתו.

 

נספחים

טבלת ניתוח הדרכים לפתרון הבעיה (עמ’ 1 מתוך 2)

טבלת ניתוח הדרכים לפתרון הבעיה (עמ’ 2 מתוך 2)

 

רשימת מקורות

 

up חזרה למעלה
Design: Blue Collar • Dev: R•S•V• P • הצהרת נגישות
Silence is Golden